להורדת הקובץ לחץ כאן


סרטי יונייטד קינג מציגים:

 

ג'וי ריגר    יבגניה דודינה    מיכאל אלוני    מנואל אלקסלסי    רמי הויברגר

 

ולדימיר פרידמן    יצחק פקר   אלון חמאווי    יוני מילס   מתן לקס    אלון ליאור

 

אין בתולות בקריות

 סרטה של קרן בן רפאל

מבוסס על אגדה אמיתית

 מופץ בבתי הקולנוע החל מתאריך

8.11.2018

אורך: 90 דקות 

 

 סינופסיס:

קריית ים היא עיר ישנונית וענייה, החופים ריקים, העסקים מדשדשים והנוער משתעמם למוות.

לנה בת 16 וכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות.
אמה אירנה מעבירה את ימיה בציפייה שבית הקפה השומם שלה יתמלא בלקוחות אך לא עושה דבר בנדון, בת דודתה של לנה, תמר מתעקשת ללבוש שמלות של נסיכות ולשאול אותה שאלות אבסורדיות על אהבה. הזמן עומד מלכת, ונראה שחייה של לנה לעולם לא יתחילו.

עד שיום אחד, שמועה על בתולת ים ששוחה בחופיה של הקריה מעירה את העיר מתרדמתה. ראש העיר מציע מיליון דולר עבור הוכחה לקיומה של בתולת הים ועיתונאים מהארץ ומהעולם מציפים את הטיילת.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש לפני כמה שנים בקריית ים.

 

דבר הבמאית

 

״תן לי רק סיבה אחת טובה להישאר

הספינה כבר טובעת,

הים מקיף אותי מכל הכיוונים

אז תן לי רק סיבה אחת...״ (האחיות לוז)

לפני כמה שנים נתקלתי בעיתון בסיפור השמועה על בתולת הים בקרית ים, אותה ניסה למנף ראש העיר בהצעת פרס של מיליון דולר למי שימצא הוכחה לקיומה.

מעבר לקוריוז, בת הים, אישה עם חוסר תמידי, בתולה מעצם מהותה, התחברה לי מיידית עם דמות של נערה מתבגרת. אל תוך האגדה האמיתית שמעירה את קרית ים מתרדמתה, אלמנטים מגיל ההתבגרות שלי, נשזרו למטפורות שקשורות למתילוגיה אודות בת הים, ומבט בוחן על איך הופכים להיות אישה בחברה שלנו. 

״אין בתולות בקריות״ נטוע עמוק בתוך הריאליזם והאימוביליזם של קרית ים, על חופיה השוממים, על אווירת שנות ה80 הסטטית, ובנייניה שמפנים גבם לים. מצד שני הסרט שואף בצורה מתמדת אל המופשט, הפואטי, הלא נודע, אשר מוטמע בסרט בדמותה הבלתי נראית של בתולת הים.

מתוך האינרציה של המקום, מתוך חוסר המעש, הזמן המושעה, אין כמעט כל ישועה אחרת מאשר להאמין בבלתי אפשרי. קרית ים, עיר מהגרים, רובם מברה״מ או מאתיופיה, העלתה בי תחושה של קיבוץ גלויות מוזר, אך בו בעת של מקום שכולם רוצים לברוח ממנו, שכולם מחפשים ממנו דרך יציאה.

הרצון לעזוב אגב, הוא בעיני אחד מהתכונות הבולטות שלנו כישראלים. 
בת הים בסרט הוא מעל הכל התקווה, החלום, שמשהו אחר יכול להירקם כאן. שיש משהו מעבר.

את בת הים אפשר לזהות לרגע כמעט בכל דמות בסרט, אך היא כמובן מהדהדת יותר מכל בדמותה של לנה. לנה מציבה את עצמה כנגד הדימוי המושלם של האשה. היא מגדירה את עצמה על ידי הצורך לברוח ממקום ילדותה, בכדי להיראות בעיניים אחרות, בכדי לעצב בעצמה את הנשיות שלה, ולא להיכנע לדפוסים הקיימים. שלושת הנשים יחד, לנה, אמה אירנה, ובת דודתה תמר, יכולות להראות כמו תמונות מראה אחת של השניה. לצד לנה, תמר הילדה, שעבורה הכל עדיין מושא לפנטזיה: בת הים, אמה המנוחה, המיניות… ואמה, אירנה, הדמות הצ׳כוביאנית ביותר בסרט, שמתוך הבדידות והשממה מתחילה להאמין שיש עוד תקווה. אל השלישיה הזו מצטרפת אריקה, האישה המפורסמת בת המקום, שנכתבה בהשראתה של רונית אלקבץ ז״ל. הדמות שלה מהווה מראה לחלומן של לנה ואירנה, אך גם מעבירה את הסרט למקום בו הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, והמציאותי לפנטזיה.

את סיפור האהבה בין לנה לצ׳יפי, בכוונה לא רציתי להעמיד רק על פער הגילאים והשאלה המוסרית הנלווית לה, אלא כמפגש הניצת בין גבר ילדותי עם נפש אבודה, ונערה בוטה וישירה שמסתירה את חוסר בטחון שלה. יחד עם זאת, העקיצה של צ׳יפי על ידי המדוזה שחוזרת מספר פעמים בסרט, מרמזת לנו על מה שבעמקי נפשו, על האסור והבלתי אפשרי ביחסים.

הים בסרט, המסתורין שלו, הרחש התמידי שבו, הוא דמות בפני עצמה. הצילומים מציעים את העולם שמעבר, ומהדהדים את דמות בת הים מבלי להראות אותה אף פעם.

השמועה על בתולת הים, שעוברת מאחד לשני, הופכת לנחלת הכלל. על פי הרגשות שהיא מעוררת, האינטרסים שהיא מבטיחה, המילה הראשונית הופכת להיות הרכוש של כולם, משנה את עצמה, מתפשטת, מתמזגת אל המציאות. כך, הפנטסטי עובר בצורה טריוויאלית, ומשתלב באגביות של היום יום.  

הדמויות בסרט, שונות ומבודדות, מתאגדות סביב חזיון התעתועים, כל אחת בדרכה, לפני שהצופים באולם נקראים לקחת בעצמם את המושכות. סוף הסרט במכוון נשאר פתוח. לא רציתי לכפות את האמונה, אלא להציע, לעלות אותה בסוף הסרט כמו שאלה, כמו בחירה לחיים, תוך כדי רמיזה עדינה לאפשרות של תקווה.


תיאור דמויות:

 

ג'וי ריגר: לנה (15) בשביל להרגיש בחיים, לנה המתבגרת מנסה לזעזע את הסביבה שלה, לשבור את החוקים. אבל מאחורי האופי הנועז והשפה הבוטה נחבאת נערה מתבגרת שבסך הכל מחפשת שיבינו אותה או לפחות להבין את עצמה. היא רוצה לברוח מקרית ים, היא זקוקה לכך שיראו אותה בעיניים חדשות, אך בסופו של דבר, העולם הוא שיגיע אליה.

 

יבגניה דודינה: אירנה (45) אמא שלה לנה, עולה ותיקה ממוסקבה. בעלת בית קפה כושל על חופה של קרית ים.  גרושה מזה שנים. רומנטיקנית מלאת תשוקה, עם חיבה לאלכוהול ומשיכה לגברים שעושים לה רע. למרות בדידותה, יש בדמות הצ׳כוביאנית שלה עדיין יכולת לחלום.

 

מנואל אלקסלסי: תמר (9) אמה נפטרה כשהיתה בת 5. היא גרה בירושלים עם אביה, והגיעה לחופשת הקיץ בקרית ים אצל אירנה דודה שלה ולנה בת דודתה שהיא מעריצה. היא מתעקשת ללבוש את אותה שמלת נסיכות, שואלת שאלות אבסורדיות על אהבה, ולא מוותרת על האמונה הנאיבית שיש בעולם הזה משהו שמעבר. 

 

מיכאל אלוני: צ'יקי (30) משורר חסר פרוטה שעובד גם כעיתונאי. בחור בוטה ומבריק שנע בין הערצה עצמית לשנאה עצמית. הוא נמשך לדמותה ההפכפכה של לנה, אך גם מבין את הסכנה והאיסור שבלהיות עם נערה, ועל כן בא והולך, חסר החלטה.

 

רמי הויברגר: יהודה חלובה (50) מגלומן חסר תקנה, ראש העיר של קרית ים מציג דמות חזקה ומלאת פסון לעולם, אך מתחתיה מסתתר אדם מפוחד שמחפש שיאהבו אותו. מתמודד לראשות העיר בקדנציה הבאה. 

 

 

יוצרי הסרט:

 

במאית                               קרן בן רפאל

תסריטאיות                         קרן בן רפאל, אליס בנרובי

צילום                                 דמיאן דופרן

ניהול אומנותי                     אלה ספקטור

מקליט ראשי                       אורי צ'ציק

תאורן ראשי                        אהוד איתן

פס קול                             דוד וורנקן

מיקס                                דוד ז'ילן

מוזיקה מקורית                  רנו מאייר 

עריכה                              דניאל אביצור

עריכה נוספת                     פרדריק בלאיש

ליהוק                               גלית רוזנשטיין

עיצוב תלבושות                  חן כרמי

איפור                               נורית ברקן

מנהלת הפצה                    לירון אדרי

חברת הפקה                     סרטי יונייטד קינג וארצה הפקות

 

                         

מפיקים: משה אדרי, לאון אדרי, עופר נעים, שי אינס, דפנה פרנר, קרולין בומרשנד, קסנדרה וורנטס, ז'אן איב רובן


שתף ב